ההורים של יותם הקפיצו אותנו לשדה התעופה.

לאחר שעברנו את כל הבידוקים והשטויות היו לנו כמה עיסוקים בדיוטי פרי. בין היתר לקחת כסף ניו זילנדי שהזמנו מראש, וקיבלנו איתו קפה ורוגעלך בארומה.

גם קנינו לאבא של יותם קצת משקאות בג'יימס ריצ'רדסון ופיטפטנו עם המוכרת וסיפרנו לה על גרמלין ועל איך היא עבדה שם.

הטיסה הייתה בחברת Cathay Pacific, שמסתבר שזאת החברה הרשמית של הונג קונג. המטוס היה חדש ויפה. איך שהתיישבנו הדיילות הביאו לנו תפריט לארוחות שיוגשו.

במערכת הבידור הייתה אפשרות לראות 2 מצלמות שנמצאות מחוץ למטוס (אחת מתחת ואחת על הזנב). היו גם סרטים וסדרות ובעיקר התלהבנו שהייתה את הסדרה Lucifer שליאור אמר שהוא רואה אותה והיא טראש. ראינו יחד פרק אחד ונמאס לי. יותם המשיך לעוד ארבעה פרקים. זה היה די hate watch.

היה במערכת גם כמו Google Earth שאפשר לעקוב אחרי המטוס ולדעת בדיוק מה אתה רואה מהחלון.

תהיתי מה יהיה נתיב הטיסה: היא התחילה בהמראה מערבה, סיבוב חד צפונה, מעבר מעל קפריסין לתוך טורקיה, ומשם מזרחה דרך גיאורגיה, ארמניה, איזורביג'אן, הים הכספי ועוד כמה מדינות במרכז אסיה. נכנס לשטח סין הכי ממערב שאפשר, דרך מדבר xinjiang, ובערך מעל Chengdu פנה דרומה.

באיזשהו שלב עברתי ללקרוא את הספר שקניתי "שבריר" של סטיב טולץ שקיבלתי המלצה עליו.

גם יותם עבר ללקרוא את הספר "אנוכי, הרובוט" של אסימוב.

גם פיטפטנו קצת עם מי שישבה לידנו. היא הייתה בחורה צעירה, שמסתבר שהיא עובדת באיזה חברה גדולה שמתחרה בצ'ק פוינט אבל שמקורה ביפן. ועוד הסתבר שהיא בכלל קנדית יהודיה שעשתה רילוקיישן לתל אביב, והיא בכלל לא דיברה עברית.

גם טיפה ישנו אבל היה די קשה להירדם בטיסה.