נחתנו בהונג קונג בסביבות השעה 6 בבוקר.
היינו קצת הפוכים כי לא ישנו כל כך בטיסה.
יצאנו אל אולם הנוחתים ורצינו לנסוע אל מרכז העיר.
הלכנו להמיר כסף ל-HKD וכבר שם התפעלתי מאיך שהמקום מתנהל. הפקידה בדוכן הכספים הייתה נראית סינית, וכמובן דוברת אנגלית. היא הייתה אדיבה ויעילה. היא ביצעה הכל כל כך מהר. למרות שאנחנו התלבטנו כמה להמיר ואם עדיף מדולרים או משקלים, ולמרות שהשעה מוקדמת, היא לא התעצבנה, לא דיברה בטלפון או עם חברותיה לדלפק בזמן שחיכתה לנו. זה כבר מרגיש חול.
בדיעבד הסתבר שלא המרנו מספיק כסף בעיקר כי לא רצינו להיתקע עם המטבע הזה.

נסענו ברכבת המהירה מנמל התעופה למרכז הונג קונג. רק 24 דקות נסיעה, יוצאת כל 10 דקות.

בדרך טיפה התפעלנו מהנוף למרות שבסוף הנסיעה הרוב היה תת קרקעי. הבתים הכל כך גבוהים, והכל כך צפופים זה פשוט משהו מרשים.

הגענו למרכז הונג קונג וברגע שאתה יוצא החוצה אתה נדהם. הגובה של גורדי השחקים, והכמות והצפיפות. זה נראה לי הרבה יותר אימתני מניו יורק. והופתעתי לראות שעבור פיגומים משתמשים בבמבוק.

לא כל כך היינו סגורים לאן אנחנו רוצים ללכת. אני רציתי להגיע ל-peak שזה קצה הר שנמצא באי הדרומי של העיר. הניווט בעיר מאד מסובך. מעבר למפלס הרחוב קיים מפלס נוסף של מערכת גשרים שעוברת בין בניינים, ולמעשה נראה שרוב המקומיים הולכים דרך המבוכים האלה. וכיוון שהבניינים גבוהים כל כך ה-gps לא קולט את מיקומך.
המון גברים מערביים בחליפות, המון בני נוער סיניים בתלבושת אחידה הכוללת עניבה ממהרים לבית הספר. בפינת אחד הרחובות ניסינו קצת להתאפס על עצמנו וניגש אלינו בחור עם מבטא בריטי או אוסטלי והציע עזרה. הוא היה מאד נחמד ואפילו הלך איתנו חלק מהדרך. באופן כללי כל מי שנתקלנו בו היה מאד אדיב, מאד שירותי וכמובן דובר אנגלית. אפילו שוערת בכניסה לבניין שפשוט ביקשנו ממנה הכוונה הוציאה מפה והסבירה לנו מפורטות איך צריך ללכת במבוך הבניינים.

הגענו לתחנת הטראם (מעין רכבל אופקי על צלע ההר כמו פניקולר) וחשבנו שאין לנו מספיק כסף אז הלכנו למצוא עוד צ'יינג שהיה סגור עדיין. אז אמרנו שנלך לכיוון פארק אחר אבל בדרך עברנו שוב בתחנה לראות אם אולי במקרה יסכימו לקבל USD, ולהפתעתנו גילינו שהיה לנו מספיק כסף ל-2 כרטיסים הלוך וחזור בטראם. (אמרתי כבר שלא ישנו בטיסה?)

עלינו בו יחד עם עוד כמה זוגות של תיירים סינים.

הטראם עולה במדרון מאד מאד תלול דרך יער ג'ונגל. העצים שם טרופיים ומאד צפופים, דמויי פיקוס, ובננות וקני במבוק. ועל חלק מטפסים קטנים יותר. לבסוף הוא הגיע לתחנה האחרונה במעין מרכז מבקרים.
הנוף שם היה משגע! מצד אחד אפשר לראות את מדרון הגבעה עליה שהינו. ג'ונגל ירוק טרופי ופראי. ובצמוד אליו בניגוד מוחלט ג'ונגל אורבני צפוף כמעט לא פחות של גורדי שחקים עצומים! צפופים! אפילו מבני המגורים בני 40 קומות לפחות.

הסתובננו באזור וקצת הלכנו בשבילים. עשינו הפסקה בסוג של מקדש קטן שהיו בו גם תיירים יפנים.

ראינו שיש לנו עוד זמן אז החלטנו לטפס ברגל לממש קצה הפסגה שנקרא Victoria's Peak. בדרך עברנו גם ב- Victoria's Garden שהיה פינת חמד של גנים עם מדשאות מטופחות.
לא הצלחנו ממש להגיע לקצה הפסגה כי חלק מהאזורים שם מגודרים עם בניינים או אנטנות סוללר, אבל הגענו לא רחוק משם. אציין שהיה גם מזג אוויר מעולה: היה קריר (במיוחד על ההר) עם שמיים בהירים.
לקראת הפסגה הצטרפה אלינו תיירת מאוקראינה שלומדת יחב"ל בבייג'ין. היא הייתה די נחמדה וסיפרה איך חברותיה בסביבתה עובדת כל הזמן ואין להן רגע לנשום והיא ממש לא כזאת.

חזרנו למרכז המבקרים וגילנו שאיבדנו את אחד מכרטיסי הטראם. קצת התבאסנו אבל זכינו בהליכה יפה חזרה ברגל, וגם יכולנו להרשות את זה לעצמנו מבחינת זמן (אבל לא כרטיס נוסף מבחינת כסף). וכמובן הרבה יותר עדיף לרדת את המדרון התלול ברגל מאשר לטפס אותו.

לאחר ניווט בעיר חזרנו לתחנת הרכבת. כעת יכולנו להבחין שלמעשה זאת הייתה התחנה המרכזית של הונג קונג ששילבה גם את הרכבת המהירה לשדה התעופה, גם כניסה לקווים אחרים ברכבות התחתיות, וגם גשר גישה לרציף הספינות הסמוך, והכל בתוך קניון ענק.
הסתובננו עוד טיפה בקניון ונסענו חזרה לשדה. אני נרמדתי כל הנסיעה ברכבת.

כעת שמנו לב ששדה התעופה היה מקושט גם לכבוד ראש השנה הסיני, עם דמויות של חזירים.

אגב, בשירותים בשדה התעופה ראיתי גם מתקן שמוציא חומר לחיטוי האסלה.
בשדה היה לנו עוד זמן אז הספקנו לקנות קפה במקדונלדס (כי זה היה הדבר היחידי בתקציב שלנו), קצת התרעננו, התחברנו לוויפי חינמי וחיכינו לטיסה הבאה.

הטיסה הייתה די נעימה. התרגלנו לאיכות ולשירות של קטאי, וגם הפעם הצלחנו לישון כמה שעות. במיוחד אחרי שהיינו די עייפים.