התעררנו ב-5 בבוקר כדי להספיק להגיע למעבורת שמפליגה לאי הדרומי. אמנם המעבורת יוצאת בשעה 6:45 אך הם דורשים להגיע שעה (!) קודם עם הרכב. היה לנו בוקר קצת נמהר והרגשנו שהכל נעשה ברגע האחרון. במלון, הפקיד טען שלא שילמנו למרות שכן והרגשנו קצת לחוצים. בסוף הוא נתן לנו חזרה את הפיקדון על אף שלא מצא את הקבלה. למרות כל הנ"ל הגענו בזמן ואף המתנו כדי להכנס לספינה. בקיצור – גזרו עלינו זמנים.

ההפלגה עצמה הייתה חוויה נעימה וכיפית. הספינה עצמה הייתה מפוארת למדי, עם כיסאות נוחים, מקום להזמין שתייה וארוחת בוקר/צהריים, והמון מרפסות מהן ניתן לראות את הנוף של מיצרי קוק. סיפון 4 היה הסיפון הראשי, סיפון 5 היה האזור השקט ואיזור הפרימיום (עליו לא שילמנו), וסיפון 6 היה רק הגג החיצוני עליו אפשר היה לעלות ולראות את הנוף. בכל סיפון היו מרפסות לכל הכיוונים. אמנם מהאי הצפוני לדרומי חוצים את הים, ברוב השיט ניתן לראות את המפרצים, החופים המיוערים וחצאי האיים של האי הדרומי – נוף יפה להפליא. שלוש השעות וקצת של ההפלגה עברו בלי שנרגיש והופ! הגענו ל-Picton.

מסלול ההפלגה:

ירדנו ונסענו לנלסון, זו נסיעה של שעתיים בה גיל נהג את הדרך. בצידי הדרכים שם רואים גפנים, שכן חבל הארץ הזה ידוע ביקבים וביינות שלו. חבל שאנחנו לא מספיק אניני טעם כדי להינות מסיור טעימות.

שמענו פודקאסט של עושים היסטוריה עם יובל מלחי, שדיבר על החיים של היהודים בירושלים במאות השנים האחרונות. היה נחמד, על אף שיותם הרגיש שהוא מערבב קצת פוליטיקה. אולי זה כי הפודקאסט נערך מהרצאה שלו בשטחים.

בדרך עצרנו באייסייט בעיירה קטנה כדי לתכנן קצת את המשך הטיול ובעיקר הבנו שאנחנו צריכים לשבת לבד ולתכנן כמו שצריך, ולא לסמוך על אחרים או לאלתר. בכל מקרה, מי שעזרה לנו שם המליצה על כל מיני מקומות, אך העצה החשובה ביותר שלה הייתה זו: "לא משנה כמה תתכנו, אתם כנראה תבזבזו יותר מדי במקום אחד, ופחות מדי במקום אחר. בכל מקרה אתם תהנו מהטיול וההרפתקה." הפראפראזה שלנו. היא גם ציינה בצדק שהתכנון הוא החלק הכי כיף.

כשהגענו לנלסון כבר היינו מורעבים. עצרנו לאכול בפארק מקומי, וניתן כבר היה להרגיש שבאיזור הזה הטמפרטורות בהחלט גבוהות יותר מהאי הצפוני – ממש מז"א דומה לארץ. לצערי זה גם אומר שהפארק היה פחות מוריק ופורח. הדשא של השכן הצפוני בהחלט ירוק יותר.

נלסון מזכירה קצת את כרמיאל או קרית שמונה. הנוף דומה לצפון, ובכל זאת חם. עיירה קטנה אבל הכי גדולה ביחס לעיירות העוד יותר קטנות באזור.

הקורא יודע ההיסטוריה יכול לנחש לבד מה שם הרחוב הראשי והפארק המרכזי בעיירה ששמה הוא נלסון (על שם אדמירל נלסון). השם הוא כמובן "טרפלגר" על שם הקרב המפורסם בו ניצח אדמירל נלסון. וכן גם בית הספר המקומי נקרא "Victory".

עשינו קפיצה לסופר. כפי שציינו חבל הארץ מפורסם ביינות שלו ואפשר לראות את זה גם משורת המשקאות האלכוהולים בסופר.

קפצנו שוב לאייסייט – הפעם כדי להעזר בנציגה של ה-DOC, לקבל המלצות לטיול של חצי יום למחרת. אחר כך קפצנו לעשות צ'ק אין בהוסטל שלנו – הוסטל חביב בשם Bug Backpackers. קיבל אותנו בקבלה גרמני צעיר שעובד בניו זילנד.

משם הלכנו לטייל בגני המלכה – Queen's Garden – גנים שנראו מאוד בריטיים ומטופחים. למדנו מהספר ששפי הביא לנו על ניו זילנד, שבתקופה זו יש בנלסון פסטיבל, ואכן – מצאנו פסטיבל מופעי רחוב לא רחוק.

הלכנו אליו, וראינו כמה מופעי רחוב נחמדים- מהסוף להתחלה: שתי לולייניות שעשו טריקים על טרפז, מופע סלפסטיק, יפני שהרים אנשים ועשה תרגילי קורדינציה וסוף של הופעה של מישהי שיורה בחץ וקשת עם הרגליים. גיל התלהב קצת יותר מיותם, אבל לפחות אכלנו פיצה.

בערב ישבנו ותיכננו גם את מחר, וגם את המסלול שלנו עד סוף הטיול. איזה כיף להרגיש שאנחנו כבר קצת יותר מכירים את איך שהעניינים הולכים פה, ויש לנו כבר הרגשה של מה מצפה לנו, כמה זמן זה יקח וכו'. הזמנו מקומות לבקתות ב-Kepler Track, שנמצא יותר בדרום, לעוד שבועיים, לכן צפויה לנו עוד הרפתקה גדולה אחת לפחות בטיול.