התחלנו את הבוקר בזריזות ויצאנו לכיוון Wanaka, דרומה. תכניתנו הייתה לעבור לפני זה ב-Blue Pools, משם להמשיך (דרך וואנקה) ל-Rob Roy Track – טרק במעלה ההר שיש לו תצפית על הקרחון Rob Roy.

הדרך ל-Blue Pools הייתה מדהימה. הנסיעה החלה בהרים ליד נהר, ובכל רגע הייתה עצירה לתצפית או למפל אחר. אכן עצרנו בכמה מהן וראינו מפלים מרהיבים נשפכים לנהר.

המפלים הזכירו ליותם את המקום בו מגייסים פגסוסים במשחק Heroes 3.

במפלים האלה מסתבר שיש מסורת לעשות רוג'ומים קטנים מאבנים, והם נפוצים שם מאוד.

הגענו ל-Blue Pools, שלפי התמונות באינטרנט היו אמורות להיות בצבע כחול עמוק. המציאות – קצת שונה מהתמונות. בפועל הבריכות היו בצבע ירוק רגיל. לא נשקר, התאכזבנו. באחד הגשרים שם עמד מישהו וקפץ למים. חשבנו לעצמנו שאין מצב שבקור הזה הוא באמת נהנה.

החלטנו לבוא בציפיות נמוכות יותר למסלול הבא שלנו: ה-Rob Roy Track. מדובר במסלול שנמצא בשמורת Mount Asprine. שהיא נסיעה של שעתיים מאזור ה-Blue Pools. הדרך התארכה לנו בגלל שכמעט בכל פינה הייתה תצפית על האגמים של אזור Wanaka. אבל היה שווה את זה – הנופים פה צבעוניים ויפים.

הדרך עברה בוואנקה, ועצרנו לאכול צהריים על שפת אגם וואנקה. לאחר מכן הדרך נמשכת ללא פניות וצריך היה לנסוע עד שהכביש ייגמר. 30 הקילומטרים האחרונים היו למעשה כביש עפר, וב-10 הק"מ האחרונים היו כמה פורדים (מה שקרוי אצלנו בארץ הקודש גשרים איריים). הרכב שלנו לא נהנה מהם, אבל לנו יש ביטוח באפס השתתפות אז מבחינתנו זה רכב שטח.

למרות הדרך הקשוחה, נהנינו מהמסע ברכב – מרחוק רואים מדי פעם מפלים נשפכים, והנוף של ההרים שמקיפים אותנו מכל עבר ציורי מאוד. אפילו עצרנו לצלם זאת. מקרוב יותר רואים המון פרות וכבשים מלכחות עשב. כנראה שייכות לחווה שהייתה אי שם בצד הדרך.

התחלנו את הטרק שכנראה עבר בשטחי החווה, כי כמה פרות משתאות ליוו אותנו במבטיהן. לאחר רבע שעה חוצים גשר חבלים, ומתחילים את הטיפוס במעלה נהר Rob Roy. הטיפוס לא היה קשה כל כך, ורובו היה מוצל ע"י עצים. בכל ההליכה שומעים את הנהר נשפך לידנו, ומדי פעם יש תצפית אליו.

הגענו לתצפית התחתית ועשינו שם הפסקת נשנושים. מתצפית זו רואים את קרחון ה-Rob Roy, והתצפית אפילו טובה יותר מהתצפיות לקרחונים אתמול.

מפה ההתקדמות היא תענוג – כל כמה עשרות מטרים אנחנו רק מתקרבים אל הקרחון, והתצפית אליו רק נעשית יותר ויותר טובה. מתחת לקרחון באמצע ההר יש מפלים של מי קרח שנשפכים, ליד עצים ושיחים שמתעבים ככל שמסיטים את המבט כלפי מטה. ממול וליד הקרחון יש עוד הרים, עליהם גדל עשב שהצהיב והעניק להם אופי משלהם. הנוף היה עוצר נשימה -אין מילים שיתארו את הנוף המקסים שם, הנה כמה תמונות שימחישו אותו:

בדרך חזרה למטה, גיל סיים לספר את עלילת הסרט יורו טריפ ובאופן כללי הרגשנו די מרוצים מהיום שלנו.

כשחזרנו את הדרך לוואנקה, הפרות והכבשים כבר היו ממש על הדרך, ולא רק לצד הדרך, ונאלצנו לפלס דרכנו כשחששנו לפגוע בהן (לא באמת קשה – כשהרכב מתקרב הן קמות והולכות).

לאחר כשעה וחצי נסיעה הגענו חזרה ל-Te Anau ועצרנו לעשות קצת קניות. החלטנו לנסות את הטימטמים המפורסמים פה בניו זילנד. אמנם יש אותם גם בארץ, אבל פה הם באים בהרבה יותר טעמים – ספציפית אנחנו קנינו את השוקולד קרמל, אבל טעמנו אותו רק למחרת אז קוראינו יאלצו להשאר במתח. הסופר הגדול היחיד שיש באזור הוא New World (שזה קצת כמו שופרסל כי זאת רשת גדולה אבל יש להם את המותג שלהם). מפתיע לגלות שקילו עגבניות שרי עולה בערך 50₪ בניו זילנד. הקופאית בסוף גם זיהתה שאנחנו תיירים (לא קשה, וגם זאת עיר מאד מאד מתויירת) ונתנה לנו כרטיס מועדון זמני של New World.

נסענו עוד כרבע שעה עד להוסטל שלנו ב-Lake Hawea שקרובה לוואנקה. אמנם הזמנו מקום בחדר של ארבעה אנשים, אך כשהגענו נתנו לנו חדר של שניים. שמחנו על הפרטיות וגם על העובדה שיש לנו כיור בחדר (הדברים הקטנים). למעשה היה מדובר במלון די מפואר שיש בו גם חדרי הוסטל. כבר היה אחרי תשע בערב, והיינו עייפים ומותשים מכל הנסיעות. לא היה לנו כוח לבשל (וגם המטבח היה די מטונף ולא מזמין), אז ירדנו ואכלנו ארוחת ג'אנק פוד בבר של המלון. זה היה די נוח כי גם ככה יש להם תפריט מוזל לבאי ההוסטל. יותם אכל פיצה וגיל אכל צ'יקנבורגר (עם גבינה כמובן). וגם הוספנו לזה בירות נחמדות.

אחרי כן, התארגנו קצת והלכנו לישון. למחרת היה צריך לקום מוקדם כדי לעלות אל Roy's Peak.