יותם קיבל הצעה למשרת פוסט דוקטורט בארה"ב. החלטנו לקפוץ על ההזדמנות ולצאת להרפתקה. המשרה היא במכון מחקר בשם IAS (Institute for Advanced Study) ששוכן בעיירה Princeton במדינת New Jersey.

בחודשים האחרונים היינו עסוקים בהכנות, ובשבועות האחרונים בפרידות מחברים. תכננו את המעבר ליום שבת 16.9.23, יום לאחר ערב ראש השנה. ככה יצא לנו לראות את כל המשפחה ערב לפני.

יום חמישי 14.9.23

עסקנו כל היום באריזות. השתמשנו בשקיות ואקום לדחוס המון בגדים, אבל יצא שלמרות הנפח הקטן יחסית במזוודה, המשקל היה הרבה מעבר למשקל המותר. קנינו בנוסף 2 טרולים קטנים, ולתוכם דחסנו את השקיות המכווצות. הטריק הוא שטרולים לא שוקלים, הם רק צריכים לעמוד בתנאים של גודל המזוודה. בסופו של דבר ארזנו את כל הדברים שנקח איתנו ל-3 מזוודות גדולות, 2 טרולים, ו-2 תיקי גב. 

יום שישי 15.9.23

יותם ניקה את הבית, וזרק דברים אחרונים. גיל עשה נגלה להעביר דברים לאחיו ליאור, ולאחסן דברים אצל ההורים. בשעה עשר בבוקר הגיעו הדיירים שלנו לדירה ברחובות. לא הספקנו לנקות את כל מה שרצינו, אבל יותם השאיר את המקרר מבריק ומצוחצח, עד רמה שמסתנוורים כשפותחים אותו. לא בטוחים שהדיירים שמו לב בכלל. גיל קפץ אליהם שוב מאוחר יותר, כדי להביא להם גם את המפתחות לכניסה לבניין ולתיבת הדואר. הוא שם לב כמה הבית כבר נראה שונה. הם הורידו את הנישות בסלון, והזיזו את המיטות בין החדרים. זאת זכותם, אבל זה מוזר להרגיש שזה כבר לא הבית שלך.

את שאר היום העברנו עם המשפחה של יותם. היינו עם ההורים שלו, והאחים שלו. ובערב חגגנו את ראש השנה עם המשפחה המורחבת של יותם. 

היה נחמד לראות את כולם, אבל גם עצוב להיפרד. 

בלילה נסענו לישון אצל ההורים של גיל.

יום שבת 16.9.23

התעוררנו, התארגנו, ואכלנו ארוחת בוקר עם ההורים של גיל, שאבא שלו הכין לנו. אחר כך באו האחים שלו עם המשפחות שלהם, ועוד הספקנו לשבת קצת ולפטפט. היינו צריכים לצאת בסביבות 9, כי הטיסה שלנו נקבעה לשעה 12. זה היה כל כך עצוב להיפרד, גם באותו רגע, וגם יום לפני מכל האנשים הכי קרובים אלינו, שלא נראה להרבה זמן.

הגענו לשדה באדיבות ההורים של גיל. היינו לחוצים בתור למזוודות שאנחנו חורגים מהמשקל. למזלנו (או באדיבותו של דייל הקרקע) כל המזוודות שקלו חצי קילו מתחת למשקל המותר. שאר הבידוק עבר חלק ויותם עוד הספיק לשתות קפה לפני העליה למטוס. הטיסה עצמה עברה בעצלתיים. לידנו ישבה אפרת, יזמית הייטק שחיה על קו ניו יורק-לונדון-תל אביב. היא הכריחה אותנו להזמין לה יין אדום כי הייתה הגבלה של אחד ללקוח, והתעקשה לטפס על המושבים כשהיא רצתה ללכת לשרותים, אבל הייתה מעניינת ונחמדה חוץ מזה. יותם שמע אודיובוק "Dungeon Crawler Carl", גיל ראה סרט "spoiler alert" ושיחקנו יחד קצת ב-exponential idle. הייתה טיסת יום אז ישנו אבל לא המון.

לאחר מעבר בהגירה, הלכנו לקחת את המזוודות. באפליקציה היה נראה שמזוודה אחת לא הגיעה, ובאמת לא מצאנו אותה בהתחלה – אבל איכשהו היא צצה.  משם הלכנו להשכרת רכב (טיפ: לזכור את ה-pin של כרטיס האשראי!) ויצאנו מנמל התעופה ניו ארק לפרינסטון. גיל נהג ויותם ניווט. החלטנו לא לנסוע בדרכי  אגרה – החלטה שהתבררה כמוצדקת כי כל הדרך ראינו את ניו ג'רזי הגדולה: חנויות ומסעדות מזון מהיר פזורות לכל אורך הדרך כמו ביל"ו סנטר אחד גדול. המון מותגים של חנויות שלא שמענו עליהם. 

הגענו לפרינסטון ולבית שלנו והלכנו לאסוף את המפתח מה-public safety officer התורן. לאחר המון אזהרות "שנכתבו בדם" לגבי השימוש בעדינות במפתח, הוא שחרר אותנו לדרכנו ונכנסנו הביתה סוף כל סוף!

עוד לא הלכנו לישון כי קפצנו ל-seven eleven לקנות מצרכים לארוחת בוקר של מחר. בדרך היה צבי על הכביש! זה לא קרה לנו בישראל. אבל מהר מאד הוא רץ משם. ב-seven eleven נקנו: לחם, חלב, ביצים, קפה נמס ושתי חתיכות פיצה-צרבת בהחלטה של רגע. לא נקנו: מלח, שמן. משם הלכנו לישון עייפים ונרגשים.