את היום הזה התחלנו מוקדם בבוקר, כיאה לשאריות הג'ט לג. אכלנו ארוחת בוקר זריזה, ארגנו את המזוודות ויצאנו לכיוון ההוביטון שב-matamata.

התחלנו בנסיעה של קצת יותר משעתיים כשגיל נוהג. הנוף בדרך כבר היה יפה מאוד. הכבישים עליהם נסענו היו די מישוריים וישרים, אבל הגבעות בנוף מצדדינו מאוד חדות, ומעל כל גבעה צומח דשא, ובכל מקום יש עצים, אבל לרוב לא כיער, אלא כעץ בודד בים דשא. באופק רואים עוד גבעות והרים שהתכסו בענן, ובאופן כללי הכל מאוד פסטורלי. דבר אחד ששמים לב אליו, הוא שבניגוד לארץ, לא רואים סלעים או אדמה – הכל מכוסה ירוק. על אף שסיפרו לנו שניו זילנד מלאה כבשים, על הדרך רואים בעיקר פרות, שעומדות בעצלתיים ומלחכות עשב. עוד דבר מעניין הוא שלא רואים הרבה שדות חרושים או גידולים חקלאיים. יש, אבל לא המון. נראה שרוב השטח מנוצל לרעיית צאן ובקר.

בדרך עשינו עצירה לקפה ותה, באיזה בית קפה שעל הדרך. המוכר היה מאוד אדיב אלינו, ואף הביא לנו כמה שזיפים על חשבון הבית (הערכנו את המחווה אפילו יותר אחרי שנזכרנו במחירי הפירות בניו זילנד). מסתבר שהוא אוסף שטרות ומטבעות מרחבי העולם, ולכן הבאנו לו מטבע של עשר אגורות מהארץ.

עכשיו כבר הרגשנו שהיינו צריכים למהר כי הוייז האריך את הדרך. אך לשמחתנו כשהתקשרנו להוביטון, הם הסכימו לשים אותנו בסיור מאוחר יותר, לכן יכולנו לנסוע יותר בנחת.

הסיור בהוביטון היה מושקע מאוד. מדובר בסט של ההוביטון שצילמו בו את שר הטבעות ואת טרילוגיית סרטי ההוביט. הסט הוקם שם במלואו ויש בו את כל הכניסות לבתים של הפלך (the shire) שהיו בסרט. כל כניסה מעוצבת קצת אחרת, ונתנו לדייר הבית בה "תחביב" – אחד אופה, אחד מכין גבינות, אחד מצייר ואחד… שותה אלכוהול או משהו. מסביב לבתים יש גינות מאוד מטופחות (ההוביטים אכן אוהבים גינון וחקלאות), וממש אפשר להרגיש כאילו אתה מסתובב ברומן של טולקין.

בסוף הסיור מגיעים לפאב הדרקון הירוק, שותים כוס בירה ונהנים מהאווירה, רגע לפני הסיום.

את האתר מפעילים מדריכים מקומיים שנראים כמו בני נוער בחופשת קיץ.

אחרי ההוביטון, אכלנו ארוחת צהריים קצרה ומינימליסטית ויצאנו לכיוון Rotorua. גיל התחיל לנהוג אבל החלפתי אותו כי הוא היה עייף. רוטורואה היא עיירת נופש קטנה ומטופחת לחופי אגם באותו השם. היא הרגישה שלי כמו מה שטבריה הייתה יכולה להיות: מאד יפה, הרבה אטרקציות ומסבירת פנים לתיירים.
הדבר הראשון שחיפשנו בה זה את ה-i-site – האגף לתיירים של ניו זילנד. שם עזרו לנו לארגן את הטיול לכמה ימים הבאים. מעבר לעובדה שיש שם הרבה נותני שירות שעזרו לנו מאד, הם גם הרגישו מקצוענים לתחום. בהתחלה דיברנו עם אחד שהוא נציג של doc שזה department of conservation יעני החברה להגנת הטבע שלהם. והוא המליץ לנו על מסלולים וטרקים שכדאי לטייל בהם באזור. שאלנו אותו גם לגבי ביקור בכפר המאורי והוא אמר שזה כבר לא תחום המומחיות שלו, ושנשאל נציג אחר שהיה שם. כנראה הנציגים האחרים הם תחת משרד התיירות.

גיבשנו תוכנית לימים הקרובים והלכנו לחפש מקום לישון בו. נסענו ל- Rotorua Thermal Holiday Park, שזה מתחם של בקתות וקמפינג שיש בו גם מעיינות חמים. עוד בכניסה מריחים את ריח הביצה הסרוחה של הגופרית. עיקר האורחים במקום הם משפחות עם ילדים. פגשנו גם איזה סבא נחמד (נראה מאורי) שאמר שהוא לוקח את כל הילדים והנכדים שלו לשם פעם בשנה כשיש טורניר טאצ' (שזה כמו פוטבול או רוגבי אבל פחות אלים).

אחר כך נסענו לעשות קניות שוב ב-Pak'nSave. הבנו שלא כל כך התארגנו נכון על אוכל לימים הקרובים אז קנינו קצת יותר.
פגשנו שם כמה חבר'ה ישראלים.
שמנו לב שרואים שם גם יותר אוביסים משרואים בארץ.
אחרי זה עוד עצרנו ב-K-mart כדי לקנות מטענים לאוטו וכבל AUX. אני חייב לציין שזאת הייתה אחת מחוויות הקניה הלא נעימות שהיו לי. אין מחירים על שום מוצר, יש עמדות בחנות בהן אתה סורק את הקוד ויכול לראות מחיר. הקופות נמצאות באמצע החנות ולא ליד היציאה. ובנוסף לכל הקופות אוטומטיות ולא הסתדרנו עם המערכת, ואחרי כל מוצר היינו צריכים לקרוא לעובד שיעזור לנו. קיצר, אם לא חייבים לא הייתי ממליץ לקנות שם. למרות שלזכותם יאמר שהמחירים היו די טובים.
לאכזבתנו הסתבר שהמטען לאוטו לא עובד, אבל אנחנו די בטוחים שזה בגלל האוטו. נצטרך לברר את זה עם חברת ההשכרה.

אחר כך חזרנו למקום הלינה שלנו. הקמנו אוהל (זה שקיבלנו מהעדים שלנו) והלכנו לתבול במעיינות החמים. היה כבר לפנות ערב והתחיל להיות קר. דווקא אז מאד נחמד ומתאים לתבול במים בחום של כמעט 40 מעלות צלזיוס (כן משתמשים שם בשיטה המטרית).
התקלחנו והכנו לעצמנו ארוחת ערב. יש שם כל מיני שירותים שמספקים לאורחים באוהל כמו מטבח מאד גדול עם כיריים ומקררים.
הארוחה הייתה על בסיס שימורים ולחם.
הלכנו לישון יחסית מוקדם, אבל החזקנו עד יותר מאוחר מאתמול.