כמו בכל בוקר, קמנו מוקדם והתארגנו. לא היינו לגמרי בטוחים שההסעה שלנו אכן סגורה, כי לא דיברנו עם הנהג ישירות, אז התקשרנו לוודא, ונשמע די מבטיח.

ב-7:30 היינו מחוץ להוסטל. בקושי חיכינו דקה והנהג הגיע. הוא היה נראה נחמד, איש פשוט. הוא עושה את ההסעות האלה בשביל מטיילים כדי שיוכלו להגיע ולחזור מהטרקים בהר, והוא גם מדריך מטיילים בעיר, ועושה עוד כל מיני עבודות תחזוקה.

ההר Taranaki הוא הר געש ענק המתנוסס מעל כל האזור. בפסגתו יש עוד קצת פיסות שלג גם עכשיו באמצע הקיץ. החל מגובה מסויים ההר חשוף לגמרי ונראה בצבע חום אפור. אבל בטבעת ענקית מתחתיו הכל ירוק ומלא יערות.

תצלום מתוך Google maps. אפשר לראות כמה הסביבה של ההר שונה, ועד כמה הוא קרוב ל-New Plymouth, שם ישנו.

מפת המסלול שאנחנו עשינו: Pouakai crossing

הנהג הוריד אותנו במקום בדרך שם מתחיל השביל. זה נראה ממש אמצע היער. התחלנו ללכת ואחרי כמה דקות יש שקט מוחלט של יער. לא היו צרצרים מעצבנים, אבל שמענו קצת ציפורים ופכפוך מים.
הדרך הייתה מאד יפה. עברנו גם בגשר חבלים מעל נהר, ולעיתים גם ההר נגלה אלינו.

שמנו לב שרואים הרבה עצים לבנים חשופים. הם בדרך כלל מזדקרים מעל הצימחייה הצפופה אבל אין להם כמעט עלים.
בשלטי הסבר הבנו שמדובר בעצי pahautea (mountain cedar) שבאמצעות גוגל טרנסלייט אנחנו מבינים שזה סוג של ארז. מסתבר שהעצים הוזקו על ידי אופוסומים (סוג של מכרסמים).

שמנו לב שלצד הדרכים יש כלובים קטנים עם פתחים. זה חלק משיטות הבקרה על המכרסמים ביער כדי שלא יאכלו את כל העצים.

לאורך היום היה די מעונן, כך שמבחינת טמפרטורה היה לנו די נעים כי לא היה חם מדי, אבל מבחינת נוף בחלקים גדולים לא ראינו את ההר בגלל שעננים כיסו אותו.
במהלך המסלול יותם המשיך לספר לגיל הרפתקת DnD שהוא המציא בעצמו. המשכנו גם לספר את יורוטריפ (החלטנו לספר על כל מדינה בסרט בטרק אחר). וגם חשבנו על רעיונות לעלילת סיינפלד מודרני.

***עלילת סיינפלד, אפשר להמשיך לקרוא על הטיול בהמשך:***

ג'רי יוצא עם בחורה שכל התמונות שלה בפייסבוק קיצ'יות. הם הולכים ליד החוף ויש שקיעה והיא מכריחה אותו לצלם אותה מחזיקה את השמש.

ג'ורג' מפסיק לשלם על data לסלולר ויוצא רק למקומות עם וויפי חינם. ומבקש לשבת רק באזור בו יש קליטה.

איליין יוצאת עם בחור טבעוני. בהתחלה זה מגניב כי הוא יוצא איתה לsalad bar. אחרי זה הוא מתחיל לזרוק לה אוכל מהמקרר: ביצים, חלב.
יש קטע שהיא נכנסת לדירה של ג'רי לקחת אוכל בדיוק כמו קריימר.
I'm starving Jerry!

קריימר וניומן מאמצים תזונת פלאו. הם מתחילים לאכול רק בשר, ולאט לאט מתחילים להתנהג כמו אדם קדמון. באיזשהו שלב איליין רואה את קריימר אוכל איזה פולקע ענק וחוטפת לו.
***סוף עלילת סיינפלד***

הגענו לבקתה בדרך. יש הרבה בקתות במהלך טרקים עבור מסלולים ארוכים של כמה ימים, בהם המטיילים יכולים לישון בלילה.
נחנו שם, אכלנו, ופגשנו עוד מטייל ניו זילנדי יחסית מבוגר שגם קצת עזר לנו להתמצא.

עשינו עוד עיקוף קטן מחוץ למסלול שלנו כדי לראות מפל.

אחרי זה המשכנו ללכת במסלול.
ירדנו קצת מההר Taranaki עצמו ועברנו דרך ביצות. כל הדרך מסומנת בשביל של לוחות עץ עליו הולכים כך שההליכה די נוחה ונחמדה.
בשלטי ההסבר היה כתוב שהביצה היא הכליה של הטבע כי היא סופחת אליה חומרי פסולת.

לאחר הביצה היה טיפוס אל הר סמוך. גם כל הדרך הזאת הייתה מסומנת במדרגות ומשטחי עץ שאפשר לדרוך עליהם, אבל הטיפוס היה די קשה.
עולים במדרגות ההר ואתה רואה בהמשך עיקול ואתה בטוח שזה כמעט הפסגה. ומיד אחרי העיקול אתה רואה שמחכה לך עוד עליה כזאת עם עיקול בהמשך.
היה קשה אבל מספק מאד בסוף.

לקראת הסוף הגענו למשטח חשוף יותר שם ההר נגלה אלינו עוד קצת מבעד לעננים.
עשינו עוד עיקוף קטן לראות את איזה אגמון. הוא באמת היה ממש קטן, אבל אומרים שביום טוב ההר משתקף במים וזה נראה מאד יפה. כשהגענו היו יותר מדי עננים אז לא ראינו את ההר ממש, אבל בכללי זאת פינה די נחמדה.

כמעט לכל אורך המסלול לא ראינו מטיילים אחרים אבל ליד האגמון פגשנו כמה גרמנים ועוד בחור ניו זילנדי שעשה את המסלול המעגלי הארוך יותר.

לאחר מכן ירדנו מההר לסוף המסלול. החלק האחרון מאד הזכיר את ההתחלה בעיקר מבחינת צמחיה. בשלב הזה גיל העביר ליותם הרפתקת DnD שהוא המציא שמתרחשת בתקופת הברזל (נניח ספר מלכים).

הגענו לחניה בסוף המסלול כמה דקות לפני מה שתיכננו (היינו חייבים לתכנן כי קבענו עם הנהג שלנו). פגשנו שם בחורה אמריקאית מאינדיאנה שהייתה שם עם הבן שלה שבדיוק יצא לראות את האגמון שחזרנו ממנו. היא סיפרה לנו שהבן שלה עבד שנה בניו זילנד והיא באה לבקר אותו ולטייל. היא מאד התעניינה בנו ורצתה לשמוע על איפה טיילנו כבר.

אחרי זה הנהג הגיע ולקח אותנו חזרה להוסטל.

התקלחנו, נחנו קצת והחלטנו לפנק את עצמנו בלאכול בחוץ. לא בדיוק ידענו לאן כדי ללכת אז פשוט נכנסנו למקום של נודלס קרוב להוסטל. האמת שלא היה כזה טעים, ובכלל לא שמו את התוספות שהבטיחו בתפריט, אבל היינו כל כך רעבים שלא היה לנו כל כך אכפת.

אחרי זה הלכנו לראות את פסטיבל האורות של New Plymouth. הוא מתרחש רק בקיץ (בדיוק כשאנחנו הגענו) בפארק Pukekura, שהוא פארק די גדול שנמצא באמצע העיר.
כל העצים היו מקושטים באורות הכוונה והיו כמה מייצגים מאד יפים.
היה מייצג של פעמונים: השתלשלו כמה חבלים ארוכים מאד וברגע שאתה מושך אחד נשמע קול דינדון פעמון ונדלק מעליך אור בצבע מסויים. כל חבל היה לו צליל אחר וצבע אחר.

ראינו גם גשר מעל אגם שהיה מקושט כולו באורות. הם נהיו צבעוניים לפרקים, וכשחיכינו מספיק ראינו שהאורות עושים הדמיה של משחק פונג כאילו יש שני שחקנים מכל צד של הגשר.

אחרי זה ראינו גם נברשת ענקית תלויה מעץ מאירה באורות אולטרא סגולים, ומתחתיה היו מלא אבנים זוהרות. כנראה נצבעו לפני בצבעים אולטרא סגולים.

עברנו גם ליד עצים שהייתה בהם הדמייה של סופה. שמענו קולות של גשם ורעמים וכל העצים האירו בלובן של ברק.

המייצג הכי יפה בעיניינו היה קוביה תלת מימדית של נורות. היא הייתה תלויה באוויר ועשתה כל מיני צורות יפות. פעם כמו זיקוקים, פעם כמו משחק סנייק תלת מימדי. ברקע גם הייתה מוזיקה משנות ה-80.

למרות שהיינו עייפים מאד נהנו מהפסטיבל ומאד התרשמנו ממנו.
חזרנו להוסטל והלכנו לישון.