(חזרנו היום לארץ, נמשיך לעדכן על המשך הטיול בפוסטים הבאים)

קמנו בבוקר והשתדלנו להתארגן בשקט בגלל הזוג הגרמני שישנו איתנו בחדר. בטלפון חיכתה לנו הפתעה נעימה – מתנת החתונה הנדיבה של אירית והדר! תודה רבה, כיף לפתוח כך את הבוקר (:

עוד בבוקר יותם ראה שיש 2 מקומות פנויים בבקתה בטרק הקפלר אותו התכוונו לעשות בהמשך השבוע. ניסינו להזמין במקום השינה באוהל שהזמנו אבל לא הסתדרנו עם שינוי הזמנה, ולצערנו בסוף לא נשאר מקום. זה מדהים שלינה בבקתה ללא חשמל במיטת קומתיים עם עוד 20 אנשים עולה כל כך הרבה, וגם הכל תפוס! ההבדל בין ללילה אחד באוהל לבין כל הלילות בבקתה הוא די משמעותי כי הוא אומר שלא צריך לקחת אוהל, מזרני שטח, וגזיה. הבדל גדול במשקל על הגב.

ידענו שהולך לרדת גשם, ובשלב הזה של הבוקר עוד היה גשם רך, טיפות קטנות.
התחנה הראשונה הייתה משרד ה-doc במרכז העיר. רצינו לשאול מה עוד אפשר לעשות בסביבה במזג האוויר הזה. שאלנו את נציג ה-doc ותשובתו הראשונה היא שאפשר ללכת לסרט או למוזיאון. בכל זאת כשלחצנו, הוא אמר שתכלס מזג האוויר הגרוע יהיה בצהריים, ובבוקר הגשם עוד חלש וניתן לטייל בכל מיני מקומות בהם היער מסוכך עלינו בגשם.

מכל האופציות שהוא הניח על השולחן, בחרנו ב-tiki trail. מדובר בגבעה שלמרגלותיה שוכנת העיר. בנוסף לעליה ברגל הייתה אופציה גם לעלות דרך רכבל (מה שקרוי בעגה המקומית הגונדולה). אנחנו לא חלשים ולכן החלטנו כן לעלות ברגל.

כך נראה ההר מלמטה:

העליה נמשכת לאורך שעה, בתוך יער אורנים. בדרך ראינו עוד מטיילים. בהתחלה הזענו, שלא כמתוכנן, לכן הורדנו חולצות (הו, היתרונות בלהיות גבר…). ירד עלינו גשם, וזה היה בהתחלה קצת לא נעים, אבל אח"כ היה נחמד ומקרר. מדי פעם ביער הנוף לעיר קווינסטון צץ מגבהים שונים. בנוסף, היו ביער כמה פסלים של כיסאות שגולפו מתוך גזעי עצים. גיל הדגים שגם ניתן לשבת עליהם:

ביער הזה ראינו מדי פעם תיירים שבאו לרדת את השביל בעזרת אומגות (ziplines), ולמרות שהמבנים שעליהם האומגות השתלבו יפה ביער, הם עדיין נראו קצת מצחיקים עם חליפות האומגה שלהם.

כשהגענו למעלה, נכנסנו למבנה אליו מגיעים קרונות הרכבל. הסתכלנו גם על המתקן המעניין של הגו-קרטינג, שמעלה אותך בעוד רכבל קטן, ומוריד אותך במין אוטו כזה. יש בבניין גם חנות מזכרות וקפיטריה, אבל השוס האמיתי הוא הנוף היפה. רואים מהמרפסת הארוכה שלו את רוב העיר קווינסטון (פרט למה שמוסתר ע"י קווין היל), את האגם לידה העיר שוכנת, וגם את כל ההרים סביב. בשלב זה אפילו העננים קצת התפזרו, ולכן הצלחנו קצת לצלם.

כשנחנו קצת, ראינו ששוב התפנו מקומות בבקתה שרצינו, והפעם שניים. במהירות תפסנו אותם, ולאחר דרמה קטנה מול חברת האשראי שהיו אצלה תקלות, אשכרה הצלחנו להזמין את המקומות בבקתה. מה שלמדנו מאבא של יותם אחר כך זה שאיזה קבלן בטעות ניתק את הקו שמחבר שרת שלהם לאינטרנט. העיקר שהצלחנו.

כשירדנו למטה קצת איבדנו את השביל, ונכנסנו לדרך עפר – מה שכנראה קרה זה שכשעלינו, עלינו דרך שביל מיוחד של החבר'ה עם האומגות, שבטעות לא סגרו. כשירדנו הוא כבר היה סגור בחבל לכן לא רצינו לרדת בו. לא נורא, מהר מאוד מצאנו את הדרך, וירדנו בלי בעיות נוספות.

אחרי שסיימנו את המסלול הממטרים התחזקו. את הדרך העירונית להוסטל כבר עשינו תחת גשם שוטף. אכלנו ארוחת צהריים של סנדוויצ'ים ובעיקר חיכינו שהגשם ייחלש. אחר כך נסענו לקניות ב-Pak'nSave לקראת הקפלר. בין היתר קנינו טימטם והפעם – בטעם גלידת מוקה.

כשנחלש הגשם אחה"צ יצאנו לטיול נוסף בעיר. הפעם עקבנו אחרי שפת האגם לפארק נחמד עם עצי ערבה בוכיה. בדרך ראינו פסל של סירה ומולו עמודים שעליהם חרוטים משוטים בסגנון מאורי – נחמד.

עוד דבר שקרה בדרך הוא שראינו כבאים מכבים שריפה קטנה שקרתה בחדר מלון. כנראה לא היו נפגעים בנפש. הרבה תיירים אסיאתים צילמו את הכבאים.

שמנו לב שיש בעיר הרבה שלטים נגד לכלוך. הרעיון עצמו יפה, הם מנסים לקחת איזה שיר פופולרי ולשנות את המילים שיתאימו למסר. לא תמיד הכרנו את הרפרנס.

מאוחר יותר חיפשנו מה לאכול, ואחרי התלבטויות רבות של גיל, בסוף מצאנו מסעדה שנראתה לנו טובה מספיק.

כשישבנו במסעדה תהינו אם היא תהיה טובה, ועל הדרך כתבנו ושחזרנו את מצעד הכשלונות הקולינריים שלנו: המקומות הגרועים ביותר שאכלנו בהם. הזוכה במקום הראשון: מקום בברצלונה בו הזמנו משקה לא ידוע שהסתבר שהוא חריף ומלוח ובא עם סלרי.

בזמן שישבנו שמנו לב שלידנו כל הזמן עברו אנשים בלבוש מגונדר. הבנות באו בחבורות והיו מאופרות בכבדות. תהינו מה זה, ואח"כ גילינו שיש ליד מועדון חשפנות. מוזר…

במסעדה גיל הזמין סלט קיסר ויותם הזמין טורטיה טבעונית בתוספת עוף (המנה נקראת טורטיה טבעונית, וניתן להוסיף לה עוף שמן הסתם איננו טבעוני). מצחיק שרוב האוכל פה מתרכז בבשר, ורק אנחנו כמו שני ישראלים טובים חיפשנו את המנות הלא מטוגנות עם ירקות. אבל ככה זה פה – הכל הפוך. הירקות יקרים והבשר זול. כשהמנות הגיעו, הסתבר ששמו רוטב שיותם לא אהב על הטורטיות ולכן גיל הסכים באבירות להתחלף איתו. שנינו יצאנו מרוצים בסוף, וזה מה שחשוב.
גיל רוצה לציין שהוא גם חשב להזמין את הטורטיה הטבעונית עם עוף ככה שהחילוף לא דרש הרבה וויתורים.

אחרי המסעדה טיילנו קצת בחצי אי בו יש את Queen's Garden, פארק יפה לשפת האגם. פרט ליופי המשתקף מהאגם עצמו, גם הפארק היה מיוחד מאוד. בכניסה שלו גן משחקים לילדים עם חבל התנדנדות מעל פלג קטן. בתוך הפארק היה מועדון באולינג , גינות ורדים, בריכת חבצלות ומגרש פריזבי-גולף (כן, מסתבר שיש משחק כזה). בדרך יותם המשיך קצת את ההרפתקה לגיל. גם מחצאי האי היה נוף יפה מאד לאגם ולהרים המקיפים אותו.

בחזרתנו להוסטל, קצת ישבנו וניסינו לתכנן את היום למחרת: על פי התחזית לא היו אמורים להיות גשמים עד אחה"צ אז הייתה לנו הזדמנות לטייל בבוקר. התלבטנו מה לעשות, ובסוף החלטנו לטייל על שפת Lake Hayes. זה טיול קצר במקום לא רחוק מקווינסטון. אמנם זה לא נשמע כמו המקום הכי מעניין בעולם, אבל לא רצינו לטפס הרבה ולהתיש עצמנו לפני הקפלר אז זה התאים לנו.

לפני שהלכנו לישון דיברנו עם הגרמנים, שהחליטו ללכת למחרת את ה-tiki trail בעקבותנו. בתמורה הם הראו לנו איפה על הדרך יש את תחנת הדלק הזולה באזור (1.96 דולר ניו זילנדי לליטר, בניגוד ל-2.09 שאפשר להשיג בקווינסטון אחרי הנחת 6 סנט שמקבלים כשקונים בסופר). סיימנו את היום באריזה למחר, והלכנו לישון.