התחלנו את הבוקר בטיול של כשעתיים באגם Hayes, שממזרח לקווינסטאון. בניגוד לאתמול שקמנו ביקיצה טבעית קצת אחרי 8, את הבוקר הזה התחלנו ב-7 עם שעון מתוך מטרה להיות זריזים ולא לפספס את השעות הלא גשומות.

בדרך לאגם אפילו הספקנו לקנות לחם ב-Pak'nSave המקבילה המקומית של רמי לוי – רשת סופרים זולה. ועדיין הגענו לאגם עד בערך שמונה וחצי.

מפת האזור, בעיקר ניתן לראות את הקרבה של Queenstown ל-lake Hayes.

בתחילת הדרך ראינו המון ארנבים חוצים את השביל מהאגם ובחזרה. הארנבים היו חמודים ביותר, מקפצים להם עם פרווה חומה וזנב לבן. גיל סיפר ליותם קצת על הספר והסדרה גבעת ווטרשיפ – בה יש מלחמה בין שני שבטים של ארנבים. פרט לכך היו גם ברווזים רבים.

אחר כך חשבנו על זה שבטח זה יתרון גדול לגור ליד פארק יפה כזה עם אגם, ובמיוחד שאפשר גם לדוג בו. מה שכן, הסכמנו שעדיין המרחק מהעיר והעובדה שצריך לנהוג לכל מקום (ובפרט כל יום לעבודה), היא חסרון משמעותי לכן מקומות כאלה יהיו עבורנו רק מקומות לחופש.

בהתחלה היה לנו קר, אך כשהגענו לקצה אחד של האגם יצאה השמש וגם התחחמנו קצת מההליכה. גיל צילם לנו כמה תמונות נחמדות מהנוף המקומי. בקצה האגם קצת דיברנו על קריירות, ועל מה היינו רוצים מהקריירה שלנו בעתיד.

התחלנו ללכת על הצד השני של האגם, בו ראינו כמה רצים, כמה רוכבים וכמה מטיילים עם כלבים.
כשהגענו קרוב לקצה השני של האגם, ראינו בו ביצונת קטנה, בה גדלו אצות במים העומדים, ועוד ציפורים מזן שלא ראינו עדיין באזור. פה גיל סיפר ליותם על מסעות הדיג שלו עם אביו, ואיך דגים. העלינו גם את התהיה איך זה שהמשפחה שלנו יודעת לבשל ולהנות מאוכל אנין טעם – בצורה שהייתה כנראה מאוד אוטודידקטית.

את סוף השביל חזרה לאוטו, השלמנו עם דיון על מצב ענף המסעדנות והקולינריה בארץ אל מול ניו זילנד ואירופה, והחלטנו שאנחנו לא במקום רע כל כך. בעיקר מבחינת אוכל רחוב, אבל גם מבחינת מסעדות גורמה.

חזרנו לרכב, והתחלנו בנסיעה בת שעתיים לעיירה Te Anau, ממנה יוצאים לטרק הקפלר. את הנסיעה שברנו עם הפסקת קפה בקפה על שם דג השמך (trout). מי שלא יודע, שמך הוא משפחה של דגים אליה משתייך גם הסלמון, ששמו בעברית הוא אלתית.

אחרי ההפסקה המשכנו בנסיעה. שמענו בדרך את הפודקאסט סיפור ישראלי, הפרק על החמצה. בפרק היה סיפור על שחקן כדורגל ישראלי שהחמיץ בליברפול גול, ושמאז הוא הפך למטבע לשון על החמצה. בנוסף היה סיפור על יוזמת שלום עם הפלסטינאים בסמוך לששת הימים שאותה הדרג המדיני בארץ לא לקח ברצינות ולכן החמיץ (מי אמר שרק הערבים לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות?). בסוף היה גם סיפור על אריתראי שהגיע ארצה, ושחברתו מסרה ללא ידיעתו את בנו לאימוץ – וכשגילה זאת 3 חודשים אח"כ לא נתנו לו לגדל את הילד (כי עברו 60 יום). הסיפור האחרון מזעזע, אך לדעתו של גיל היו חסרים בו פרטים – או לפחות שמשהו מוזר בו.

הגענו לטה אנאו וביקרנו ב-doc כדי לשאול אם יש משהו שצריך לדעת למחר לקפלר. הנציגה הייתה מאוד נחמדה, ואף הראתה לנו את אתר weather geek, בו יש מצלמות רשת בהן ניתן לדעת את מזג האוויר בהרבה מקומות בניו זילנד. קול.

הגענו להוסטל, ולצערנו המקום היה מאכזב קצת. היו 10 מיטות מלאות בחדר בו אנו אמורים לישון, ובנוסף ההוסטל החליט לחייב אותנו באשראי על דעת עצמו, על אף שכשהזמנו היה כתוב באתר שהם לא עושים זאת. אחרי ויכוח הצלחנו להסיר את רוב החיוב, אך הם דרשו על זה עדיין את עמלת החיוב באשראי. לא כסף משמעותי, אבל היחס אלינו היה קצת לא נחמד. נו שוין.

אכלנו צהריים, ובסוף הארוחה כדי לפצות על הטעם הרע שההוסטל השאיר – ניסינו את הטימטם קפה שקנינו – ובהחלט היה שווה נישנוש. ביקרנו שוב בסופר כדי לקנות ביצים (שכחנו בבוקר). בעיירה הקטנה הזאת אין את הרשתות הגדולות של הסופרים אבל היה סופר מרשת FreshChoise. הוא היה די יקר, אבל בניגוד לסופרים קודמים את הפלפלים הם מוכרים במחיר לקילו, ולא לבודדים כמו ברוב המקומות האחרים. חבל רק שאפילו אם המחיר היה נקוב בשקלים זה היה נחשב רק מחיר סביר ולא זול (1 דולר ניו זילנדי זה בערך 2.5₪).

אחר כך סידרנו את כל החפצים שלנו והאוכל לקראת הקפלר. גילינו שחסרה שיבולת שועל אז קפצנו (בפעם השלישית) לסופר. מזל שלמדנו מאבל טזמן לארגן הכל לפני שעת סגירת הסופרים. אחרי שסיימנו לארגן הכל מראש, הלכנו לטייל קצת על שפת האגם של טה אנאו. אין אירועים מעניינים פרט לתמונות המגוכחות שלנו תופסים טרוטה באגם:

כשחזרנו הכנו ארוחת ערב + שאריות רבות למחר: פסטה ברוטב עגבניות וטונה עם נגיעות צ'ילי ופלפלים (הכל משימורים, לא להתלהב). גם פה ההוסטל מאכזב: צריך לשלם 5 דולר כדי לשכור סירים מחבתות וכלי אוכל. אז זה הרגיש קצת כמו בישול שטח כי היינו צריכים להשתמש בכלים שלנו. גם דיברנו קצת עם המשפחות, התקלחנו ובאופן כללי בילינו ערב שקט. גיל גם הספיק לפגוש קבוצה של ישראלים שמטיילים יחד ואפילו הכיר אחת מהן מלפני.

הלכנו לישון מוקדם לקראת הטרק הארוך שלפנינו.