זה די אירוני שכל הטרק ישנו מצוין, אך בלילה שאחרי ישנו לא טוב. מכיוון שערב קודם נכנסו כל מיני זבובים, יתושים ומינים אחרים לחדרנו, השארנו את האור דלוק בקצה השני של החדר (שיימשכו לשם), ויותם גם ישן עם יותר בגדים כדי שלא יעקצו אותו. בכל אופן – זו חוויה.

בבוקר התארגנו ויצאנו אל אגמי נלסון – Nelson Lakes: אגם Rotoiti ואגם Rotoroa (לא להתבלבל עם Rotorua באי הצפוני שם ביקרנו בתחילת הטיול). התכנית שלנו הייתה לעשות שם כמה שבילים קצרים של שעה-שעתיים, ולא משהו גדול. קצת לנוח אחרי אבל טזמן.

בדרך עצרנו בבית קפה קטן וחמוד, שהזכיר לנו בתי קפה פסטורליים כאלה כמו קופי ענן בהר הבנטל. בניגוד לקופי ענן הוא היה יחסית זול אבל גם ריק.

לאחר עוד שעה נסיעה הגענו לאגם רוטואיטי. ביקרנו ב-information center של ה-doc ומיד יצאנו לסיבוב בחצי האי שפורץ לתוך האגם. בתחילת המסלול ראינו תחרות של מועדוני קיאקים, אותם ראינו שוב באחד החופים באמע המסלול. ראינו ממש את הנקודה בה הקיאקים מסתובבים.

המסלול לקח קצת פחות משעתיים והיה הרבה יותר מתון מהמסלולים האחרים שהלכנו בהם, אבל הנוף היה מרהיב לא פחות. היער היה מאוד שחור (במיוחד כי היה מעונן היום), והאגם שכב רגוע לרגלי ההרים הנישאים בפארק. היה שקט מדהים בנוף משגע. שקט כזה שצריך לשלוח בקופסא מארץ רחוקה.

ביער יותם סיפר לגיל קצת על השערה מפורסמת שהוא התחיל להתעניין בה בדוקטורט שלו.

לצערנו בתחילת המסלול ובסופו היו צרעות רבות שהפריעו לנו קצת להנות בנחת. במרכז המבקרים נכתב על פוסטר שהן מין פולש לאזור ושמנסים למגר אותן מכאן. אנו מדווחים להם וגם לכם שבלא הצלחה.

לאחר מכן, נסענו אל האגם השני – אגם רוטורואה. רצינו לעצור ליד האגם ולאכול צהריים שם, אך המון צרעות היו באיזור החניה ולכן אכלנו צהריים באוטו – לחם עם נקניק, מלווה בתירס גמדי ועגבניות שרי. למרות שזה היה קצת מבאס, באמצע הארוחה החל לרדת גשם שוטף – ושמחנו שלא היינו בחוץ.

ברוטורואה מסלול ה-Braeburn Walk שעשינו היה טיול ביער שסמוך לאגם, שבסופו מגיעים למפל. בתחילת המסלול היו המוני זבובי חול – Sand Flies – ולצערנו הם הצליחו להכנס גם לאוטו, אבל הופתענו לטובה מהנוף היערי במקום. הכל היה מאוד ירוק ובוהק. הצמחייה פה הייתה קצת שונה ממה שראינו עד כה וזה היה מרענן. זה הרגיש כמו יער של סיפורי אגדות.

המפל בסוף געש על אף שאמצע הקיץ פה, והוסיף עוד נקודת עניין למסלול שלנו.

בסוף המסלול אפילו נתקלנו בכמה חזירים קטנים. הם ברחו מיד כשתקרבנו אבל הספקנו לראות קצת מרחוק.

לאחר המסלול, עשינו עוד סיבוב קטן בשבילון ליד האגם.

אחרי זה התחלנו לנסוע לכיוון Westport – העיר בה הזמנו מקום לישון על החוף המערבי. הדרך לעיר עברה בהרים וגם חצינו כמה נחלים רחבים וגועשים בדרך. הנוף כשנוסעים מאוד ירוק ויערי, והרגיש כמו עוד טיול בפני עצמו.

הנסיעה ארכה כשעתיים, ובה שמענו שירי פאב איריים, את הקולקטיב ואת ג'יין בורדו. הצטרפנו בשירה למוזיקה, כשלעיתים קצת שינינו את המילים. עם הזמרת הסליחה…

הגענו לווסטפורט, וההוסטל במקום כבר היה נראה מטופח יותר (ונקי יותר ממזיקים). פקיד הקבלה גם זרק על זה מילה. הוא שאל אם יצא לנו להכיר את ה-sand-flies מקרוב? אמרנו שכן, יותר מדי. הוא אמר שהם לא היו ממשיכים להתקיים אם לא היינו מאכילים אותם.

המבנה הראשי של ההוסטל עצמו היה מבנה עץ ישן משהקימו את העיר.

העיירה Westport הוקמה בשנות ה-60 של המאה ה-19 כחלק מהבהלה לזהב באזור זה. העיר בהחלט נראת כמו מערב פרוע, עם מבנים ישנים ורחובות רחבים.

בהוסטל המשכנו לתכנן את הטיול שלנו והזמנו מקום בהפלגה ב-Milford Sound, שהוא פיורד שאמור להיות יפה בפארק הלאומי Fiordland.

אחר כך יצאנו לאכול ולעשות קניות. את הארוחה עשינו במסעדה שהייתה פיצוי על הארוחה העלובה של אתמול בערב. כל אחד אכל דברים לא כשרים אחרים: יותם הזמין צ'יזבורגר שהגיע גם עם בייקון, וגיל לקח מרק קרמי עם פירות ים. היה טעים, וגם שינוי מרענן מהבישול הרגיל שלנו פה.
זאת הייתה הארוחה הכי טובה שאכלנו בניו זילנד עד כה. יש לציין כי במסעדות בניו זילנד מאד מקפידים להביא מים, או לשים אותם במקום נגיש לכל הלקוחות. הם מודעים לחום שיכול להיות בחוץ, לא כמו באירופה.

בהוסטל הכנו אוכל למחר ופגשנו את רופאת העיניים הצרפתיה מניו פלמט'. אחר כך גם פגשנו שתי ישראליות שבאו לעשות טיול אחרי צבא והיו בדרך לאי הצפוני. פטפטנו קצת על הטיול ושיתפנו חוויות וטיפים שונים לפי מה שכבר הספקנו. הן גם סיפרו לנו על התכניות שלהן לאחרי הטיול לגבי לימודים וכו'.

קינחנו בשינה ערבה יותר מליל האתמול.